ג׳יגים ומתקני אחיזה בהדפסת תלת־ממד

מה ההבדל בין ג׳יג למתקן?

מתחילים מהפעולה, לא מהצורה

מגדירים איזו טעות רוצים למנוע, איזו מידה או נקודה צריכות לחזור בכל יחידה, ואיזה כלי או יד חייבים להגיע לחלק. לאחר מכן בוחרים שלוש נקודות ייחוס יציבות, עצירה וקיבוע שלא יעוותו את המוצר.

מה חשוב להכניס למודל?

• משטחי ייחוס ברורים ונקודות עצירה שממקמות את החלק.
• גישה נוחה ליד, לכלי ולברגים בלי לפרק את כל המתקן.
• חריצים לפינוי שבבים, אבק או שאריות חומר.
• צלעות חיזוק, ידית ואזורי מגע שאינם פוגעים במוצר.
• תותבים, פינים או אינסרטים מתכתיים בנקודות שחיקה.
• כיוון הכנסה יחיד או סימן פיזי שמונע הרכבה הפוכה.

מפרידים בין גוף מתכלה לרכיבים עמידים

את צורת ההחזקה אפשר להדפיס בפלסטיק, ובנקודות שחיקה לשלב תותב קידוח, פין, בורג או אינסרט מתכתי. כך מחליפים רכיב קטן כאשר הוא נשחק ולא את המתקן כולו. בחלק שבא במגע עם מוצר עדין ניתן להוסיף רפידת TPU או משטח מתחלף.

מתכננים סביב העובד והתהליך

מתקן טוב צריך להיות ברור גם בלי הוראות ארוכות: החלק נכנס רק בכיוון הנכון, אפשר להפעיל אותו ביד אחת, ונקודת הטעות נראית מיד. ידיות צריכות להיות נגישות, קצוות מעוגלים, ומהדק לא אמור להציב את היד מול כלי חיתוך או קידוח. לעיתים כדאי לחלק את הכלי לרכיבים מודולריים שניתן להחליף בלי לייצר הכול מחדש.

מה בודקים באב־טיפוס?

מיחידה אחת ועד סדרת כלים

מדפיסים אב־טיפוס אחד, בודקים אותו עם העובד ובקו העבודה, ומעדכנים את נקודות המגע או הידית. רק לאחר שהפעולה ברורה וחוזרת על עצמה מייצרים את הכמות הנדרשת ושומרים גרסה מסודרת להזמנה חוזרת.